תוכן

א)היות שדברי הרב בשער זה נאמרו בקיצור נמרץ והוא סגור באין יוצא ובא, ע״כ אני מוכרח להרחיב ולהאריך בביאורו, בדי לפתחו למשכילים ויתרבה הדעת.
והנה כבר נתבאר שכלהו פרצופי אצילות המה רק ה׳ ספירות של ראש המכונים גלגלתא עינים אזנים חוטם פה, כנ״ל בפמ״ס דף תרע״ט ד״ה וצריך. ועד״ז תבין אשר כלהו פרצופי בי״ע המה בחי׳ הגוף של ראש זה, וכל ד׳ עולמות אלו בכללותם המה בחי' התפשטות ב' דע״ס דנקודים. והוא על דרך שנתבאר בגופין דפרצופין דא״ק, שכל פרצוף תחתון הוא בחי׳ התפשטות ב' דגופא דעליון שנסתלקו אורותיו, כמ״ש באורך בפמ״ס ענף ט׳ עש״ה. ועד״ז כאן, אחר שנתבטלו אורות דגדלות מג״ר דנקודים ונשברו הז״ת, אז נעשה זווג חדש בפה דראש שבו לא קרה העלם האורות, והיינו ראש הא' דנקודים העומד מחזה עד הטבור, שאינו נחשב כלל לבחי׳ נקודים. ומהזווג החדש שבו, נאצל ויצא פרצוף זה שנק' מ״ה החדש: בראש וגוף, שע״ס של ראש המכונים גלגלתא עינים ואח״פ יצאו באצילות, באופן שקרקע אצילות וגג הבריאה ה״ס ב' השפות שבפה דראש הזה, כמ״ש בע״ח שער מ״ז פרק ב׳ עש״ה. ומשם עד סיום עשיה נמשך הגוף. ונמצא שהפרצוף הזה בכללותו: ראש וגוף, הוא בחי' בן ופרצוף תחתון לעולם הנקודים, דהיינו התפשטות ב' שלו המלביש מפה דראש הא' שהוא מקום טבור דא״ק עד עשיה. (כמ״ש בפמ״ס דף תרנ״ב אות ג׳ סדר הלבשת הנקודים לפרצוף ס״ג דא״ק עש״ה וזכרהו לכל ההמשך כאן) והיינו בכל אותו המקום שנאצלו ומלכו ג״ר וז״ת דנקודים שנסתלקו אורותיהם, אשר ע״כ ענינו של התפ״ב שה״ס ראש וגוף דמ״ה החדש, לחזור ולמלאות כל האורות הללו שנסתלקו בזמן הנקודים. וכבר נתבאר זה בפמ״א דף תשי״ד ד״ה ומזה. וזכור זה היטב בכל ההמשך שלפנינו.
ועם זה תבין סוד הבירורין המובאים תמיד בדברי הרב, אשר המ״ה מברר אורות ניצוצין וכלים דב"ן ומתקנם ומחברם אליו, שהוא אותו הדבר האמור בכל מדרגה תחתונה דה״פ א״ק, לעיל בפמ״ס ענף ט׳ אות ב׳ אשר ה״ס התפשטות ב' הבא תמיד במקום התפשטות הקדום דגופא דמדרגה העליונה שנסתלק, וע״כ מחזיר בו אורותיו בכח הלבשתו אותו עש״ה. ועד״ז גם מ״ה החדש שה״ס התפ״ב דב"ן דא״ק, משיב האורות ניצוצין וכלים שנשברו בזמן הנקודים, בכח הלבשתו לב"ן הזה, וזכור זה.
אמנם מה שאמרנו בפרצופי אצילות שכולם נבחנים לראש אחד ופרצופי בי״ע לגופו של ראש הזה, יתכן רק בפרצוף עתיק המלובש בהם ביחד ולא בערך א״א או״א וזו"ן לפי עצמם לבדם. ולהבין זה צריך שתזכור המתבאר בפמ״ס בענה״ק ובהקדמת עולם התיקון אות כ״א בענין פנימי וחיצוני הנבחנים בבל פרצוף שה״ס דכר ונוקבא עש״ה. שזה נוהג מזמן עליית המ"ן לעינים ואילך, משום שנבחנים ב׳ מקומות ליציאת התחתון: דמשורש הקדום למ"ן, התחתון יוצא מפה של ראש דעליון, ומחוייב ע״כ להתחיל קומתו מפה דראש דעליון ולמטה. אמנם מצד שורש הב׳, שנתחדש מקום המסך והזווג בעינים דעליון, נבחן שאותה המלכות שהיתה לפנים בפה דראש, נמשכה ועלתה לעינים דראש בסוד ה״ת בעינים, ע״כ גבהה קומתו של התחתון להתחיל קומתו מעינים ולמטה דעליון, שהרי המלכות דראש שהיא שורשו נמשכה ועלתה לשם. וז״ס שמכל זווג יוצאים באמת ב' פרצופין: הא׳, מתחיל מעינים דעליונו וה״ס הפנימי. והב׳, מתחיל מפה דעליונו והוא הנקרא חיצוני.